"והם חיו באושר עד עצם היום הזה" ! והיום הזה הגיע, ומה קרה? עדיין חיים באושר? אולי התגרשו? חיים יחד אך מרוחקים אלף שנות אור? למה לא מדברים על זה? מדוע האגדות מתארות מערכות יחסים כה מושלמות ללא שום קשר למציאות? טוב, לא סתם נקראות אגדות.
ואם נעבור לרגע מארץ האגדות…נפגשים, מתאהבים, חושבים שעל פסגת האולימפוס וכל החיים ורודים ומושלמים. מתארת לעצמי שרובנו חווינו את ההרגשה הזו. קלילות בלתי מובנת, חיוך שלא נמחק מהפנים, הכול, אבל באמת הכול פשוט מושלם.
ואז מה? ואז בונים חיים משותפים על חוקיות בריאה (להרחבה ראו https://aspbasilicata.net/ )
לפחות זה באידיאל, בפועל כמו כל סרט, הוא מגיע לסיום, עד עצם היום הזה מגיע במהירות. ההתאהבות חולפת לה פתאום החיוך כבר לא מרוח על הפנים, הרבה שאלות, המון טענות והרהורים. מתחילים לפזול לצדדים ואז מגיעים לצומת דרכים, רובנו הגענו למצב הזה לא מעט פעמים ופנינו שמאלה שהובילה אותנו לפרידה. אחרי מספר פעמים מתחילים להבין ששום קשר לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן אם לא בונים ומתחזקים אותו באופן קבוע. זה נקרא לבנות אהבה. נכון, זה נשמע יבש אין בזה את הניצוץ והרגש שבהתאהבות הראשונית אבל זה רק נשמע יבש. אחרי שמצליחים לבנות את האהבה במדרגה הנמוכה ביותר, מבינים שהיא המשך של הפרק הראשון שנקרא התאהבות ואז מתחילים להבין שקשר יציב וחזק לא מבוסס על הניצוץ הראשוני אלא על עבודה קשה יומיומית של המון ויתר, לקיחת אחראיות גם כשלא בא, שליטה עצמית ובעיקר לא להאמין לקול הפנימי הזה שצץ לו מדי פעם, טוב הרבה פעמים, שדוגר לך במוח :לברוח מכאן, לא טוב לי, חופש עכשיו!! זה לכל החיים?
אהבה ממבט ראשון היא תחנה אחת קטנה מאד במערכת יחסים סבוכה ביותר. עם קצת מודעות, רצון, הרבה עבודה עצמית שלהתעלות מעל המחשבות שצפות להן עד כמה שאני צודקת והוא טועה, משחק טוב שהופך את הכול לקל יותר,אפשר להצליח להגיע לקשר מקסים, יציב, שמתחדש לו ומרגיש שזו האהבה האמיתית.
זה אפשרי.