שנת 1989, רוסיה, עיר קטנה באחת הנקודות המרוחקות בקצה המזרחי של המדינה ,אני בת 12, יוצאת לטייל עם הכלב. בחוץ קור מקפיא, שלג נערם לגובה מטר, חושך, שש בבוקר השמש עדיין לא זורחת. הכלב נהנה מהטיול אחרי שנת הלילה, מתרוצץ בשלג שמח. אני מסתכלת עליו בקנאה- אילו חיים קלים יש לו, ללא מורים או הורים, ללא מטלות, מחשבות, פחדים וחרדות מפני העתיד. אני מרימה את העיניים לשמיים, מה יש שם למעלה? למה יש את כל העולם הזה? אנשים נולדים, גדלים, לומדים, עובדים, מקימים משפחה, יולדים ילדים ו….מתים. למה כל זה? זה נראה שהכל חסר משמעות. פתאום מחשבה בראש – אולי יש כאן משהו, משהו שאני לא רואה או שומעת, איזושהו כוח שממלא את עולם שברא אותו עם איזושהי מטרה. אבל מהי?
שנת 1998, אני חיילת בת 21 בשירות חובה בצבא הגנה של ישראל. שיעור תורה במסגרת צבאית –המורה מסבירה שיש אלוהים שברא את העולם, ברא את עם ישראל ואת כל אומות. נתן תורה ומצוות, למה? כדי שיעברו תיקון בעולם הזה. נולדים, גדלים, מזדקנים ומתים אבל תוך כדי זה מתקנים. עדיין אין תשובות לכל השאלות אבל לפחות משהו מסביר שהעולם נברא למטרה ברורה, הוא משגיח על נבראו ומכוון אותם להגיע לתיקון. אבל עדיין לא ברור מה הקשר לכל המצוות המוזרות האלו? לא מספיק להיות אדם טוב, או לפחות לא לעשות נזק לסובב. עדיין לא בני ברוך אבל מתחמם…
שנת 2016 , ישראל, נתניה, אני בת 39 – שיעור א' בארגון קבלה לעם. קוראים מתוך הספר של רבי יהודה אשלג "פתיחה לחכמת הקבלה" – "מחשבת הבריאה הייתה כדי ליהנות לנבראים". מה ליהנות? איך ליהנות? מי מרגיש שמשהו מהנה לו? מסביר המורה – יש בנו רצון לקבל ענק, רצון ליהנות מכל מה שיש בעולם, והכל לעצמי. וגם יש בנו רצון להשפיע קטנטן, זעיר, מעין נקודה. הנקודה שדוחפת אותנו קדימה ולא מניחה לנו כל עוד לא נגדיל אותה לרצון להשפיע ענק. שכל התורה ומצוות שנתנו לנו הם כדי לעבור מקבלה להשפעה. שאכן נולדים, גדלים, מזדקנים ומתים אבל תוך כדי זה משתנים כל הזמן במטרה להגיע לבורא, לגלות אותו ולהיות כמוהו- משפיע, ורק כך נוכל לקבל ממנו את הנאות העולם, ורק אחרי שנגיע למצב לקבל בעל מנת להשפיע.