איך לצאת מהפלונטר?

To  be , or  not to be  זו השאלה ששאל המלט. "לסגור חשבון באבחת  פגיון". הדרך שבה בוחר אדם יחיד לצאת מפלונטר חייו אינה תואמת לאלו השואפים לנהל מדינה. את המדינה שלנו חייבים להוציא מהפלונטר הפוליטי שיסבך אותה במשברים חברתיים קיצוניים ולא לדחוף אותה לתוכם מחוסר קישורים מתאימים של השואפים להנהיגה לעשות וויתורים.

וויתורים הם צריכים לעשות על דעתם, עמדתם, משרותיהם וכבודם.  בזוגיות זה די פשוט, כשיש הרגשת תלות עושים וויתורים, וכשאין, מתגרשים.אבל מדינה זה לא "חוט מעריך" כמאמר הגששים, ובתנאים שנוצרו יציאה מוצלחת מהפלונטר = אחדות.ואחדות כפשוטה היא הרכבתו של שלם מחלקים שונים. 

להיות בברור בלתי פוסק של המסכימים לעבוד יחד עם השונה מהם, המצב הזה מאפשר ונותן מקום לכולם.

אחדות זה כוח מאזן בזכות היותו קו האמצע בין חיוב לשלילה.

אלה הרוצים בשלטון מחויבים לאחדות שלטונית המספקת לעם בטחון בגלל שהכוונה בכול מעשיהם היא לטובתו. טובת העם. זה מה שיגביר את החוזק החברתי ששמר את עם ישראל מאז ומעולם, והביא בחובו חוזק בטחוני ומדיני. 

מנהיגיה של ממשלה חזקה הם בעלי מגוון דעות הפועלים מכוח האיחוד שמחבר ביניהם ומעלה אותם מעל למחלוקות , על מנת  לשמור על המשותף שלהם – מדינת ישראל. 

כך הם מחזקים ומאחדים סביב ממשלתם את העם להתעלות מעל הפלגנות הטבעית שיש בו, ולצאת לדרך חדשה בשם אחדות ישראל.

מה שמאפשר היום לארגון קבלה לעם, לצאת עם שופר זה לכול קצווי הארץ זו הידיעה שקימת בעם הזה קבוצת "בני ברוך” המסוגלת להוסיף לערכי האחדות השלטונית את כוחה של הערבות ההדדית שהזיקה באיחוד העם ליוותה ושמרה על ישראל בטוב וברע כעמוד האש לאורך ההיסטוריה. 

קבוצה זו הסירה את "אבק ההסתרה" מעל ספרי הקבלה עתיקת היומין שבה טמון הרגש החם והאוהב והשכל החכם והמבריק של אומתנו ובעזרת שיטת האיחוד הייחודית רק לה הביאה אותנו אחרי 2000 שנה לצומת  מכרעת שבה על כולנו להתאחד כאיש אחד בלב אחד כאן ועכשיו. וגם לתת את השיטה לעולם יחד עם מפתח האחדות.

הבעיות עם ניתוחים פלסטיים

השאיפה לשלמות שמתבטאת באורח החיים ובמצוינות באה לידי גם במראה החיצוני: מעיסוק בספורט, דיאטות ועד לניתוחים קוסמטיים פשוטים כמו מתיחת פנים בחוטים או מורכבים יותר כמו מתיחת צוואר. זו הסיבה שיותר ויותר אנשים בוחרים לבצע ניתוחים לשיפור המראה החיצוני שלהם. קשה להתייחס לבעיות בניתוחים פלסטיים משום שמנעד הניתוחים הוא עצום וקיים ביניהם שוני הן בסוג הטיפול, באזור המטופל, באורך ועומק הטיפול ולכן הסיכונים כמו גם התועלות משתנים. ניתוחים פלסטיים אינם מצריכים תמיד הליך ניתוחי, חלקם מצריכים רק פעולה של הזרקת חומר מסוים או פעולות רפואיות אחרות.

יופי אסתטי

הבעיה העיקרית של ניתוחים פלסטיים הינה האכזבה, אי עמידה בציפיות של המטופלת ברגע שהיא יוצאת מהניתוח. המטופלת רוצה את האף המושלם, הסנטר היפה או החזה הגדול בדיוק בצורה שהיא רוצה ומדמיינת אותם אך לעיתים המציאות היא קצת שונה. אך יש גם יתרונות לניתוחים כמו ניתוח שאינו נעשה רק כדי לשפר את המראה של המטופלת. אחת הדוגמאות היא הזרקת בוטוקס שמסייעת גם בטיפול במיגרנות או בהזעת יתר ולא רק בנראות. הרמות פנים יכולות לסייע בטיפול בנזקי כוויות. אך אם לחזור לחסרונות אזת חסרון נוסף מרכזי הוא ההתמכרות לניתוחים פלסטיים או שימוש יתר בהם – אם האדם תולה את השלמות הפנימית שלו בנראות החיצונית הרי שאין קל יותר מלהרגיש טוב יותר עם עצמי מאשר לשנות עוד משהו בחיצונית. הבעיה היא שימוש יתר בניתוחים אלו שלעיתים יוצר פרט לעלויות גם נזקים ורגישות יתר בגוף וגם מראה מלאכותי או מעוות מאוד. גם תופעות כגון קרישי דם, דימומים, צלקות ועוד הופכות שכיחות יותר ובעלות סיכון גבוה יותר לחזור כאשר מדובר בהגזמה בניתוחים.

חשוב לזכור כי בעיה עם מראה חיצוני או ביטחון עצמי אינה נפתרת רק בניתוח, הניתוח יכול לסייע בכך או להקל על המצב אך ללא תהליך פנימי משמעותי שהאדם יעבור הוא עלול להתרגל מהר מדי לשינוי החיצוני ולשוב לאותו מצב פנימי בעייתי. השינוי הפסיכולוגי הוא לרוב קשה יותר ואיטי יותר מאשר השינוי החיצוני. הבעיה האחרונה שארצה לגעת בה היא השרלטנים שמנסים לחדור למקצוע, בכל שבוע שומעים על רופא או מנתח לכאורה שהוא למעשה מתחזה ונוכל שמנסה להרוויח כסף רב עם מעט עבודה ותוך כדי שימוש בחומרים אסורים. אין צורך לתאר את הסבל והנזק שנגרם לאותן מטופלות שנופלות לידי אדם שכזה ולנזק שהוא גורם למקצוע ולתעשייה כולה.

מהי מטרת החיים?

שנת 1989, רוסיה, עיר קטנה באחת הנקודות המרוחקות בקצה המזרחי של המדינה ,אני בת 12, יוצאת לטייל עם הכלב. בחוץ קור מקפיא, שלג נערם לגובה מטר, חושך, שש בבוקר השמש עדיין לא זורחת. הכלב נהנה מהטיול אחרי שנת הלילה, מתרוצץ בשלג שמח. אני מסתכלת עליו בקנאה- אילו חיים קלים יש לו, ללא מורים או הורים, ללא מטלות, מחשבות, פחדים וחרדות מפני העתיד. אני מרימה את העיניים לשמיים, מה יש שם למעלה? למה יש את כל העולם הזה? אנשים נולדים, גדלים, לומדים, עובדים, מקימים משפחה, יולדים ילדים ו….מתים. למה כל זה? זה נראה שהכל חסר משמעות. פתאום מחשבה בראש – אולי יש כאן משהו, משהו שאני לא רואה או שומעת, איזושהו כוח שממלא את עולם שברא אותו עם איזושהי מטרה. אבל מהי?

שנת 1998, אני חיילת בת 21 בשירות חובה בצבא הגנה של ישראל. שיעור תורה במסגרת צבאית –המורה מסבירה שיש אלוהים שברא את העולם, ברא את עם ישראל ואת כל אומות. נתן תורה ומצוות,  למה? כדי שיעברו תיקון בעולם הזה. נולדים, גדלים, מזדקנים ומתים אבל תוך כדי זה מתקנים. עדיין אין תשובות לכל השאלות אבל לפחות משהו מסביר שהעולם נברא למטרה ברורה, הוא משגיח על נבראו ומכוון אותם להגיע לתיקון. אבל עדיין לא ברור מה הקשר לכל המצוות המוזרות האלו? לא מספיק להיות אדם טוב, או לפחות לא לעשות נזק לסובב. עדיין לא בני ברוך אבל מתחמם…

שנת 2016 , ישראל, נתניה, אני בת 39 – שיעור א' בארגון קבלה לעם. קוראים מתוך הספר של רבי יהודה אשלג "פתיחה לחכמת הקבלה" – "מחשבת הבריאה הייתה כדי ליהנות לנבראים". מה ליהנות? איך ליהנות? מי מרגיש שמשהו מהנה לו? מסביר המורה – יש בנו רצון לקבל ענק, רצון ליהנות מכל מה שיש בעולם,  והכל לעצמי. וגם יש בנו רצון להשפיע קטנטן, זעיר, מעין נקודה. הנקודה שדוחפת אותנו קדימה ולא מניחה לנו כל עוד לא נגדיל אותה לרצון להשפיע ענק. שכל התורה ומצוות שנתנו לנו הם כדי לעבור מקבלה להשפעה. שאכן נולדים, גדלים, מזדקנים ומתים אבל תוך כדי זה משתנים כל הזמן במטרה להגיע לבורא, לגלות אותו ולהיות כמוהו- משפיע, ורק כך נוכל לקבל ממנו את הנאות העולם, ורק אחרי שנגיע למצב לקבל בעל מנת להשפיע.  

סיפור על כביש

היה חם משהו בלתי נסבל, היא הייתה צריכה לפנות שמאלה והפקק המשיך ישר. בדרך כלל היא מפחדת לעקוף, לא יכולה להתמודד עם מבטים ארסיים מלמולי גינוי ויריקות אלפקה מכוונות מטרה. אבל היה חם משהו בלתי נסבל, והיעד היה כול כך קרוב – רק כמה מטרים מפרידים בינה לבין הפנייה, ומשם הדרך פתוחה ופנויה. אז היא עקפה.

ואיך לא, איך שהיא סוטה לנתיב הנגדי, באה מולה מכונית. והיא תקועה. לא יכולה לחזור, לא יכולה להמשיך, והלב דופק לה באוזניים כמו תוף אפריקאי בתוך שקט של מדבר. הזמן דומם מנוע ועצר. והכול צפוי, אז הבחור מהמכונית שבאה מולה מוציא את הראש מהמכונית וצורח: "מה את עושה גברת?!"

הידיים שלה רועדות מזיעות את ההגה, היא מגמגמת התנצלות חיוורת רצוצה מרוסקת לדק, האנשים מסביב קופאים לראות מה יקרה, נו, מה יקרה עכשיו; ספק מקווים שלא כלום כי הם רוצים להגיע הביתה, ספק מקווים שמקרה יגיע לרתיחה של אל חזור כי כול אחד רוצה שיקרה משהו שאפשר לספר בבית אם הוא כבר תקוע בפקק המזוהם המסריח הזה. אבל הרשות נתונה, פתאום משום מקום הבחור מרביץ חיוך ענק וצועק, "סתם! תעברי", ונותן רוורס.

בהתחלה היא לא מבינה, או פשוט לא מאמינה. עוברות כמה פיסות של שנייה. ואז הזמן מניע שוב, בהילוך מזורז, לפצות על מה שהפסיד. מהמכונית מאחוריה מישהו קורא בעליזות "סעי נשמה, הוא נותן לך", האנשים במעבר חצייה מתקפלים מצחוק משחרר מנופפים לה ביד שתיסע, והיא אוספת את מה שנשאר ממנה וממשיכה, עד הפנייה. מכאן הדרך פנויה, אבל היא נוסעת לאט, לאט. ניסיתם פעם למות ולחזור לחיים? ככה היא מרגישה. זה לא קל לעיכול. שנחזור לחיים?

ריבים קטנים

משפחה מאוד מיוחדת, משפחה מרובת ילדים. אבא ואמא עבדו מאוד קשה כל השנים לגדל את כולם באהבה ולתת להם הכל, שלא יחסר להם שום דבר ובאמת כך היה. רק מה ילדים כטבע ילדים כל הזמן היו רבים, רבים על הצעצועים, על למי יהיה את החדר היותר גדול, על מי יקבל את הכבוד והיחס מאבא, על האוכל הטעים במקרר ועוד ועוד. אין דבר שאבא ואמא יותר רצו מלראות את כל הילדים מסתדרים ביחד, חיים באהבה ושלום ודואגים זה לזה. הרי זה מה שמביא להם נחת! כל הזמן ההורים הפצירו בילדים לתת דוגמה טובה אחד לשני, הריבים האלו לא קוראים סתם אמרו, זה בשביל שתלמדו לוותר, להתגבר, כך תלמדו איך להיות אדם טוב יותר כמונו. בשלב מסוים ההורים כבר נעלמו והאחים נשארו לבדם. ריבים קטנים על שטויות של ילדים הלכו והתעצמו עם השנים, חלק מהאחים הפסיקו לדבר זה עם זה, לעתים אף הגיעו למצבי אלימות קשים, מאבקים על כוח, שליטה כסף וכבוד הפכו להיות שגרת חייהם.

במשפחה היה ילד אחד מאוד מיוחד שקראו לו ישראל. ישראל היה קטן פיזית אבל היה ילד מבריק ביותר, עוד מילדתו כולם התייחסו אליו אחרת. אבא תלה בו תקוות גדולות ולימד אותו את הדרך בה היה רוצה לראות את כל המשפחה חייה. ישראל למד את החוקים שפועלים בטבע חוקי האיזון וההרמוניה וסיכם הכל לחוק אחד "ואהבת לרעך כמוך". הציפייה הגדולה מישראל הייתה שדווקא הוא זה שיוכל להוציא את המשפחה מהמשבר. ישראל גדל עם השנים וכך גם הריבים בין המשפחה, בגלל שהיה קטן פיזית למד מהר מאוד ישראל איך להגן על עצמו ופיתח טקטיקות שונות וכלי מלחמה, אותם גם ניסה לעביר לאחיו אבל האחים יותר ויותר סלדו ממנו והתחילו להאשים אותו במצבם. אף אחד לא רצה אותו בחדרו ואיימו להרביץ לו כל הזמן ואף עשו זאת בפועל, בישראל הלכה וגברה תחושה של קרבנות ונרדפות. ישראל בהיותו מחונן פיתח מחשב מיוחד עם הרבה משחקים, למרות שהיה בטוח שזה יקנה לו מעמד מיוחד במשפחה להפתעתו גאונותו בהייטק רק גרמה ליותר ריבים בין האחים ובסוף שוב כולם האשימו אותו. מצבה של המשפחה כולה הלך והידרדר, האחים חלקם הידרדרו לסמים, חלקם נכנסו לדיכאון עמוק, חלקם התבצרו בחדרם לבדם עם המחשב. בסלון המשפחה שנהגו לכנות אותו "האו"ם" יותר ויותר התחילו להישמע קולות מאחים שונים הקוראים לסלק את ישראל מהמשפחה.

טוב אז מי שקרא עד כה אני חושב שכבר הבין את המוטיב ובאמת אני שואל האם ייתכן שלעם ישראל יש תפקיד כלפי אומות העולם ?

האם יש סיבה למה כל כך כועסים, שונאים ומאשימים מדינה כזו קטנה שמטרידה את כל האנושות?

70 שנות מדינת ישראל, בתקווה שנתעורר ונבין. אנחנו לא צריכים לחשוב שמדינת ישראל קמה כדי לתת מקלט ליהודים. וודאי מקלט, אבל עבור מה? עבור פיתוח תרבות שמקדשת את האגו ? או בעבור זה שאדם יוכל לשאול בשביל מה אני חי? רק אם נחייב את עצמנו ללמוד איך להיות כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים, ואז ל-ואהבת לרעך כמוך ככלל ראשון של כל הטבע נקבל תשובה נכונה.

בואו נקרא את המקורות, עוד לפני אלפי שנים חכמת הקבלה מסבירה למה זה חובה דווקא על עם ישראל להגיע קודם כל לאיחוד…דווקא זה נקרא להיות אור לגויים!

אנחנו לא סוציאליסטים וקומוניסטים ולא יפי נפש. לפי האופי שלנו אף אחד לא רוצה, ואנחנו אגואיסטים ביותר, עם קשה עורף, אבל יחד עם זה אין ברירה, חייבים את זה לעשות.

דווקא מעל השונות והייחודיות של כל אחד שחייבים להעריך ולשמר צריכים לראות את עצמנו כקבוצה החלוצית מכל האנושות, שמשתדלת לברר את הכלל הזה ואהבת לרעך כמוך ככלל גדול של הטבע, של התורה, ואנחנו צריכים ללמוד איך ליישם את זה, קודם כל על עצמינו ומתוך זה להביא את זה לשימוש לכולם.

אז בהצלחה ישראל, כל המשפחה מחכה ומצפה לך!

בגדי המלך החדשים

"לא רוצה להתלבש!" כבר 7:50 בבוקר, ושוב הוויכוח הקבוע, ברור שאם לא נצא תוך 5 דקות אאחר לעבודה, וגם צריך להספיק לתדלק, "את רוצה לבחור לבד מה ללבוש?
"לא, לא רוצה, לא רוצה חולצה!" היא צועקת, והסבלנות שלי כמעט נגמרת
"אבל קר בחוץ מותק, וכבר מאוחר מאוד, בבקשה מאמי בואי נתלבש כבר ונצא לגן…."

הרי לא אלביש אותה בכוח, אני חושב לעצמי, מה לא ניסיתי??
נו באמת, מה אני אמור לנהל את המשא ומתן הזה כל יום?!
היא עוד לא בת 3 למה היא כזאת עקשנית , מה יהיה כשהיא תהיה בת 16???
וואי וואי… מה מחכה לי… איכשהו הצלחתי לשכנע אותה להתלבש, אפילו בסטייל והגענו לגן, כמובן שלעבודה איחרתי ודלק לא מילאתי.

אבל החלטתי! אני סיימתי להתווכח איתה על זה!
אם היא לא רוצה להתלבש, שלא תתלבש, מבחינתי שגם תלך ערומה לגן,

הבוקר הגיע, sure enough כצפוי, הילדה לא רוצה להתלבש, "בסדר עניתי, זו החלטה שלך"
ובאמת הספקנו לתדלק ולא רק שהגעתי לעבודה בזמן אפילו היו לי 10 דקות לשתות קפה בסבבה.

איך זה קרה?
פשוט מאוד, לקחתי אותה כמו שהיא לגן, כשהיא לובשת רק תחתונים וגרביים
(אבל עטופה בשמיכה רצינית ועם תיק מלא בגדים להמשך), בלי עצבים בלי מצפון, ובטח לא כאיזו ענישה, אלא מתוך אמונה והרגשה חדה עדיף שהילד ילמד ויבין בעצמו את ההשלכות של ההחלטות והמעשים שלו.
כמובן שבדרך לגן הצעתי לה מספר פעמים להתלבש אבל היא החליטה שהיא לא רוצה,
ובאמת נכנסו אל הגן ככה, הגננת גיחחה לרגע אבל לא נתנה לזה יחס מיוחד ואחרי כמה דקות שהעקשנית שלי הסתובבה והשוויצה בבגדי המלך החדשים,
אחד החברים אמר לה "נגה, קר ככה", כשהחבר השני אמר "בחורף לובשים מעיל"
היא כבר רצה אל התיק וממש ביקשה שנעזור לה להתלבש ולהיות "כמו החברים"

זה היה שיעור מדהים בשבילי, והבנתי ממנו כמה דברים:
– לילד יש רצון עצמאי משלו, הוא חוקר ומגלה את העולם, אז אם זה לא באמת מסכן אותו, חשוב שניתן לו, שנשחרר את השליטה וננסה לתמוך, אם נצטרף למסע שלהם נהיה מופתעים מהגילויים!
– בלי שיפוטיות, ובלי ביקורתיות, מה שמובן מאליו לנו, לפעמים בכלל לא קיים עבור הילד, כדאי לארגן סיטואציות וסביבות בטוחות בהן יוכל להתנסות ללמוד ולהיות עצמאיים.
– אנחנו יכולים לנסות עשרות דרכים לשכנע ילד, אבל תמיד הוא יהיה קשוב יותר לחבריו.
– מה שחשוב זה הקשר, ויכוחים מכבידים על הקשר ופוגעים ביחסים שלנו אם ילדינו, בחרו את הקרבות שלכם והתעקשו רק על מה שמהותי, וגם אז "חנוך לנער על פי דרכו". עדיף שהילד יבחר את הדרך אל המטרה שלנו

והמסקנה החשובה ביותר: הקיץ הוא חברו הטוב ביותר של ההורה!

לא אוהבים יהודים? חלק ב

המשך מחלק א
דווקא בגלל הצלחתנו אנחנו מנסים לשכנע את האנטישמים שכדאי להם לאהוב אותנו. כמו שנאמר, אנחנו מביאים לעולם כל כך הרבה דברים טובים, אז למה הם שונאים אותנו? כנראה שהתשובה נעוצה בזה שהעולם אולי לא מסתפק בזה. יש כאן משהו אחר שהעולם רוצה מאיתנו והוא איננו כל מה שהזכרנו.

תקומת העם היהודי במדינת ישראל בעת החדשה היא הוכחה לכך. מכל קצוות העולם התקבצו יהודים בארצם ההיסטורית וכנגד כל הסיכויים הקימו קיבוצים, מושבים וערים, סללו כבישים, בנו תשתיות, תעשייה, צבא לדוגמה, הפריחו את השממה, פיתחו חקלאות שמהווה דוגמה בעולם כולו. הצליחו לנצח את האויבים שהקיפו אותם מכל הגבולות במלחמות, תוך ניסים ונפלאות. הפיתוחים הצבאיים של ישראל מהווים דוגמה לעולם כולו. במשך כל השנים הראשונות עד אמצע שנות ה-70, המדינה הצעירה זכתה להרבה פרגון בעולם, והיוותה דוגמה אליה העולם כולו נשא עיניים.

נשאלת השאלה, מה היה אז שגרם למדינות רבות כל כך לתמוך ברעיון של מדינת היהודים ומה קרה מאז שהתהפך עלינו העולם?

יש מי שיאמר שהסיבה היא הבעיה הפלסטינית, אלא שיש מדינות בעולם שמבצעות פשעים ומפרים את זכויות האדם והחופש בצורה חמורה הרבה יותר ממה שמייחסים לישראל, אז למה אותן לא שונאים כל כך כמו את ישראל, ולמה לא נטפלים אליהן כמו לישראל?

גם כאן אין הלימה בין הרעיון לבין העובדה בשטח.

אם נשכיל לצאת מהקופסה ונסתכל על מה שכן עבד לעם היהודי בכל הזמנים, נמצא שכל פעם שהיהודים פעלו באחדות, סביב מטרה משותפת, באסרטיביות ובאמונה מלאה בצדקת דרכם, העולם עמד ומחא להם כפיים.

אך כשהיהודים מפולגים, עסוקים במלחמות בינם לבין עצמם, מתנתקים משורשיהם ומתכחשים להיותם בעלי מורשת ייחודית, ומנסים להתנער ממהותם היהודי וחותרים להפוך את ליישות המתדמה לכל עם או אומה אחרת, אז הקסם שכל כך מרגש את העולם, נעלם ומתעורר בוז, זלזול ושנאה ממש.

אי אפשר להתכחש להיותו של העם היהודי עם מיוחד ויוצא דופן.

יש תפיסה שיש איזו השגחה מיוחדת שלא נותנת ליהודי להיעלם. העובדה היא שאכן, העם היהודי הוא היחיד מבין כל עמי העולם בהיסטוריה האנושית שהצליח לשרוד בייחודיותו ולא התבולל או נעלם בין עמים אחרים, למרות הגלויות והפיזור בעולם. היהודים מייחסים את זה להיותם "העם הנבחר".  אך זה נתפס אצל רבים כהתנשאות, גם בין יהודים.

אז לא רק שלא יודעים למה שונאים אותנו, גם לא מבינים מה זה להיות "עם נבחר".

העם היהודי לא נוצר מאיזה שבט שיצא מאישה ואיש שהתרבו והפכו לעם.

העם היהודי נוצר מרעיון שכולו מתחבר במשפט אחד שגור בפי כל יהודי, שמשום מה אנחנו בעצמנו מזלזלים בערכו: ואהבת לרעך כמוך.

תפקידו של העם היהודי הוא לממש בפועל את הערך העליון הזה. כשהיהודים פועלים יחד למימוש הכלל הזה, הכל עובד טוב. אך ככל שמתרחקים ממנו, מגיע שוב ושוב החורבן ומפזר אותנו לכל הרוחות.

אנחנו נמצאים כעת שוב בפני חורבן שמאיים להתרחש עלינו. נראה שהעולם הולך ומכין את עצמו למכה הבאה נגדנו. לא ניתן להתכחש עוד ליחס המיוחד שהעולם כולו מפנה אלינו. אין טעם להשלות את עצמנו שזה לא יקרה לנו שוב, שהפעם לא נלך כצאן לטבח.

אך האמת היא שאילו יהודים היו נוהגים כצאן, הם לא היו יכולים להיות מובלים לטבח, אלא רק כשהם אינדיווידואליסטים, כל אחד לגורלו, אין לו את הדבק שישמור עליו בתוך העדר, כך קל מאד לטרוף אותו.

נוכל למנוע את האסון רק אם נקבל את הייחודיות שלנו בלי שום התנצלות. נעמוד על זכותנו להגדרה עצמית יהודית, לזכותנו להתקיים כעם, נהיה גאים בהיותנו עם, נהיה גאים בשורשים שלנו, בתורה, ביהדות שלנו. ואז נרים ראש ביחד, בלי שהעולם יחייב אותנו לעשות את זה מתוך האפר.  

לא אוהבים יהודים?

שונאים אותנו בעולם. נקודה. כבר לא יכולים להתכחש לזה. עד לא מזמן עוד איכשהו יכולנו להתעלם אבל היום זה בלתי אפשרי. גילויי האנטישמיות הולכים ומתגברים וזאת תהיה נאיביות חסרת אחריות לחשוב שזה הולך להשתנות.

עדיין חיים בינינו ניצולי שואה. זה כמו לומר שעדיין דמם של הקורבנות לא התייבש. והנה נראה שאנחנו בתוך סרט דוקומנטרי על עליית הרייך בגרמניה בימינו –  ניפוץ וחילול מצבות בבתי קברות, כתובות נאצה וצלבי קרס על רכוש של יהודים, דתיים יהודים מותקפים ברחובות באירופה ובארה"ב, והרשימה רק הולכת ומתארכת, והמלעיזים כבר עושים את זה בפרהסיה, במצעדי קרנבל ססגוניים קבל עם ועדה באין מפריע.

האמת היא, שאנחנו לא ממש מבינים למה הם כל כך מתעסקים בנו!  בואו נבין את חוסר ההיגיון שבדבר:

1.      אוכלוסיית היהודים באירופה אינה מגיעה אפילו ל-0.3%. כדי לסבר את העיניים, אחוז המוסלמים באירופה עומד כבר בכ-20% עם מגמה ברורה של עלייה.

2.      רצון היהודים להשתלט על העולם – טענה זו מסתובבת בעולם מזה מאות שנים. לא רק שעד כה הדבר לא התממש אלא שדווקא היום יותר מתמיד, העם היהודי נמצא בפילוג כל כך גדול עד שבקושי מצליח להתקיים לטובת עצמו, כך שאין ממש בטענה כזאת.

3.      היהודים שולטים בכסף ובכלכלת העולם – רוב האוכלוסייה היהודית חיה ברמה בינונית ומטה מבחינה כלכלית. גם אם האחוז היחסי של יהודים בקרב בעלי ההון בעולם גדול, זה עדיין לא אומר שהיהודים, כעם שלם, יש להם איזו שליטה על כספי העולם. אם מדובר רק בקומץ, אז לא מדובר כאן בעם שלם. גם טענה זו עתיקה ממש כמו האנטישמיות עצמה. אגב, מרבית היהודים שנספו בשואה היו איכרים או כפריים חסרי כל.

4.      היהודים כובשים – הסוגיה הפלסטינית היא יחסית צעירה מאוד בהיסטורית האנטישמיות. יהודים רבים בעולם מנסים לנתק עצמם מההאשמה הזאת על ידי גילויי התנגדות למדיניות הישראלית, שיתופי פעולה עם אויבי ישראל ואפילו קריאה לבטל את קיומה של המדינה. אנטישמיות היא לא אנטי ציונות, או אנטי ישראליות. אנחנו יודעים שהאנטישמיות מכוונת ליהודים בעולם כולו ולא רק בישראל.

5.      היהודים חכמים ולכן מקנאים בנו – היהודים תמיד בלטו כמעט בכל תחום, במיוחד בהמצאות מדעיות וטכנולוגיות והביאו לעולם תיאוריות ושיטות שתרמו רבות, כולל תיאוריות מדיניות, חברתיות ותרבותיות. היהודים גם מצליחים כמעט בכל תחום – בקולנוע, במוזיקה, במסחר, ולכן אחוז הזוכים בפרסי נובל בין היהודים גבוה מאוד יחסית למספרם בעולם. לחשוב שהעולם שונא קנאתם אלינו זו טענה שיש בה מעט מאד אחיזה.

המשך לחלק ב