תיבה של אהבה

נכון שנראה שהעולם קצת השתגע? שאנחנו ממש כמו באיזה סרט אסונות? 

הפוך גוטה הפוך. החיים לפני, היו האסון. רק שהיינו רגילים אליהם וחשבנו שזו הדרך היחידה לחיות. האמת שוירוס הקורונה וכל הבעיות שבעולמינו הם כמו המבול הגדול בסיפור התנכי, לכאורה אסון גדול אבל בפועל ניקוי וריפוי לכל האנושות. הקורונה ונגזרותיה הם התופעות שמאלצות אותנו לבנות "תיבת נוח" בישראל, כמו גם בכל כדוה"א, כדי להינצל. התיבה היא יחסים טובים וחמים בין האנשים שעוטפים אותנו ומגנים עלינו מטלטולי החיים. כולנו קשורים ותלויים זה בזה ולכן מתוך אין ברירה כל אחד מאיתנו חייב להתייחס טוב לזולת ולא לנצל או להרע להם. הקורונה באה כדי שנבין שמהות מערכת הטבע, המערכת שבה אנחנו מתקיימים וחיים כולנו מתנהלת ביחסים של התחשבות ודאגה הדדיים ובמקום שנטבע כולנו תחת מכות ודאגות נפעל לפי חוקיה ובראשם חוק הערבות. אם נעשה כך נהפוך לכוח חיובי שזוכה בתמורה לכל השפע והבטחון שהיא מסוגלת להעניק.

בלב שלנו עמוק בפנים יש מרמור. למה יש כל כך הרבה סבל, כל כך הרבה עוול. למה אנחנו צריכים לעבוד כל כך הרבה, למה אי אפשר להסתדר עם אף אחד, למה כל יום הוא מאבק, למה יש לי בור בתוך הלב שלא מתמלא ולמה אני לא מצליח לאהוב? אנחנו סובלים כי אנחנו חיים בניגוד לחוקי הטבע. אנחנו כל כך רוצים יחסים טובים עם האהובים שלנו. הילדים, בני הזוג, המשפחה וחברים אבל בפועל כל אחד מאיתנו סגור בתוך בועה וכשמצטופפים ומנסים להתקרב זה ממש לא נעים ומחניק ודוקר. אפילו עם הקרובים והיקרים לנו ביותר. אם זה כך, בשביל מה ובשביל מי בכלל אנחנו חיים? 

אנחנו חיים בשביל אינטראקציות עם אנשים, החללים שבתוכנו יכולים להתמלא באמת רק דרכם ולכן חוסר היכולת שלנו לתת מעצמנו ולאהוב גורם לנו אומללות רבה. במקביל, האגו שבנו דורש יותר חופש, יותר הנאה על חשבון אחרים, יותר ניצול ושליטה. אנחנו לכודים בלופ, ממש כלואים בתוך בועות. הסבל שלנו, כמו גם ההרס וחוסר האיזון שהאנושות גורמת לסביבתה ולכדוה"א גורם לטבע לשים לכך סוף. לא נוכל עוד להתייחס כך אחד לשני, מבלי שנרגיש כל אחד מאיתנו וכולנו יחד מכות על גבי מכות, בכל תחומי החיים, מהאקלים ועד כלכלה ובריאות. 

כמו במבול התנכי, כך גם היום, צריך פשוט לבנות תיבה. תיבה אחת לנו ולאנשים שבחיינו, מבני הזוג והמשפחה ועד כל המדינה, תיבה אחת של יחסים קרובים וחמים שבה כולם מבינים שאסור להזיק זה לזה. שהאושר, הביטחון והבריאות שלנו תלוים באלה של כולם. כך נעבור בבטחה את "המבול" ונגיע לחוף מבטחים. חיינו בו תמיד אבל לא הצלחנו להרגיש. נזכה להתקרב מחדש לאנשים האהובים שבחיינו ונהפוך את הארץ שלנו לבית אמיתי, לעם שהוא משפחה בטוחה מכל צרה.