ריבים קטנים

משפחה מאוד מיוחדת, משפחה מרובת ילדים. אבא ואמא עבדו מאוד קשה כל השנים לגדל את כולם באהבה ולתת להם הכל, שלא יחסר להם שום דבר ובאמת כך היה. רק מה ילדים כטבע ילדים כל הזמן היו רבים, רבים על הצעצועים, על למי יהיה את החדר היותר גדול, על מי יקבל את הכבוד והיחס מאבא, על האוכל הטעים במקרר ועוד ועוד. אין דבר שאבא ואמא יותר רצו מלראות את כל הילדים מסתדרים ביחד, חיים באהבה ושלום ודואגים זה לזה. הרי זה מה שמביא להם נחת! כל הזמן ההורים הפצירו בילדים לתת דוגמה טובה אחד לשני, הריבים האלו לא קוראים סתם אמרו, זה בשביל שתלמדו לוותר, להתגבר, כך תלמדו איך להיות אדם טוב יותר כמונו. בשלב מסוים ההורים כבר נעלמו והאחים נשארו לבדם. ריבים קטנים על שטויות של ילדים הלכו והתעצמו עם השנים, חלק מהאחים הפסיקו לדבר זה עם זה, לעתים אף הגיעו למצבי אלימות קשים, מאבקים על כוח, שליטה כסף וכבוד הפכו להיות שגרת חייהם.

במשפחה היה ילד אחד מאוד מיוחד שקראו לו ישראל. ישראל היה קטן פיזית אבל היה ילד מבריק ביותר, עוד מילדתו כולם התייחסו אליו אחרת. אבא תלה בו תקוות גדולות ולימד אותו את הדרך בה היה רוצה לראות את כל המשפחה חייה. ישראל למד את החוקים שפועלים בטבע חוקי האיזון וההרמוניה וסיכם הכל לחוק אחד "ואהבת לרעך כמוך". הציפייה הגדולה מישראל הייתה שדווקא הוא זה שיוכל להוציא את המשפחה מהמשבר. ישראל גדל עם השנים וכך גם הריבים בין המשפחה, בגלל שהיה קטן פיזית למד מהר מאוד ישראל איך להגן על עצמו ופיתח טקטיקות שונות וכלי מלחמה, אותם גם ניסה לעביר לאחיו אבל האחים יותר ויותר סלדו ממנו והתחילו להאשים אותו במצבם. אף אחד לא רצה אותו בחדרו ואיימו להרביץ לו כל הזמן ואף עשו זאת בפועל, בישראל הלכה וגברה תחושה של קרבנות ונרדפות. ישראל בהיותו מחונן פיתח מחשב מיוחד עם הרבה משחקים, למרות שהיה בטוח שזה יקנה לו מעמד מיוחד במשפחה להפתעתו גאונותו בהייטק רק גרמה ליותר ריבים בין האחים ובסוף שוב כולם האשימו אותו. מצבה של המשפחה כולה הלך והידרדר, האחים חלקם הידרדרו לסמים, חלקם נכנסו לדיכאון עמוק, חלקם התבצרו בחדרם לבדם עם המחשב. בסלון המשפחה שנהגו לכנות אותו "האו"ם" יותר ויותר התחילו להישמע קולות מאחים שונים הקוראים לסלק את ישראל מהמשפחה.

טוב אז מי שקרא עד כה אני חושב שכבר הבין את המוטיב ובאמת אני שואל האם ייתכן שלעם ישראל יש תפקיד כלפי אומות העולם ?

האם יש סיבה למה כל כך כועסים, שונאים ומאשימים מדינה כזו קטנה שמטרידה את כל האנושות?

70 שנות מדינת ישראל, בתקווה שנתעורר ונבין. אנחנו לא צריכים לחשוב שמדינת ישראל קמה כדי לתת מקלט ליהודים. וודאי מקלט, אבל עבור מה? עבור פיתוח תרבות שמקדשת את האגו ? או בעבור זה שאדם יוכל לשאול בשביל מה אני חי? רק אם נחייב את עצמנו ללמוד איך להיות כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים, ואז ל-ואהבת לרעך כמוך ככלל ראשון של כל הטבע נקבל תשובה נכונה.

בואו נקרא את המקורות, עוד לפני אלפי שנים חכמת הקבלה מסבירה למה זה חובה דווקא על עם ישראל להגיע קודם כל לאיחוד…דווקא זה נקרא להיות אור לגויים!

אנחנו לא סוציאליסטים וקומוניסטים ולא יפי נפש. לפי האופי שלנו אף אחד לא רוצה, ואנחנו אגואיסטים ביותר, עם קשה עורף, אבל יחד עם זה אין ברירה, חייבים את זה לעשות.

דווקא מעל השונות והייחודיות של כל אחד שחייבים להעריך ולשמר צריכים לראות את עצמנו כקבוצה החלוצית מכל האנושות, שמשתדלת לברר את הכלל הזה ואהבת לרעך כמוך ככלל גדול של הטבע, של התורה, ואנחנו צריכים ללמוד איך ליישם את זה, קודם כל על עצמינו ומתוך זה להביא את זה לשימוש לכולם.

אז בהצלחה ישראל, כל המשפחה מחכה ומצפה לך!