עבודה בימי קורונה

העולם משתנה ואנחנו עדים לכך, זה קורה ממש לנגד עינינו, לא שינויים מבניים כמו המהפכה המתועשת או עידן השעתוק הטכני שהביאו למה שאנחנו מכנים בשם "קידמה", אלא שינויים שנכפים עלינו בלי יכולת שלנו להלחם או לעצור אותם, סוג של חוסר אונים במיוחד עבור מי שרגיל למלוך ולשלוט ולנהל את הסביבה שלו, יש מלכה חדשה שדורשת התייחסות, "קורונה" שמה. המצב השפיע אפילו על סקרי שכר.

המצב החדש מייצר, עבור אלו הגמישים והפתוחים לשינויים, הזדמנויות. לא הזדמנויות כלכליות שיביאו עוד רווחים ורווחה כלכלית אלא הזדמנויות לבחון מחדש את חיינו. הערניים שביננו שמו לב שפתאום סביבת העבודה מאפשרת לנו להגיע לאותן התוצאות, גם אם נבלה פחות זמן במשרד, חלק גדול מהמשימות, יכולות להיעשות בשיחת טלפון או שיחת ועידה מהבית והכל הרבה יותר ענייני וקצר, כי למי יש כח לבהות במסך ולקשקש שטויות עם קולגות כשיש סיר על האש והילדים דורשים את תשומת הלב שלנו. הפכנו להרבה יותר יעילים ומועילים והבוס גם כן מבסוט כי כבר לא צריך לשלם שכירות יקרה, לתחזק משרדים ולשלם נסיעות. פתאום מגלים שיש דרכים אחרות להגיע לאותן התוצאות ובלי לשרוף זמן, דלק ועצבים בפקקים.

הדבר דורש הסתגלות ויצירתיות אבל אין ספק שאין שום דרך אחרת לשרוד. מה עם הנדל"ן המסחרי, בטח אתם שואלים. יש לי חבר שמנהל נכסים מסחריים בפתח תקווה והוא מספר שבניינים הומי עובדים בקושי מאוכלסים היום. גם לזה יש פתרון, חלק גדול מאוד מבנייני המשרדים ממוקמים בערים וכפועל יוצא מה"מצב" מתחילים להסב אותם למגורים. זה יוריד (אולי) את מחירי הדיור וייתן קצת אוויר גם לנדלניסטים.

אם אתם שואלים אותי אז אני אגיד: תענוג… מה יכול להיות יותר טוב מלזהות שאנחנו יכולים לעבוד פחות ולשהות עם המשפחה שלנו יותר. קשרים משפחתיים מתהדקים כי אנחנו סגורים בחלל אחד וחייבים להסתדר, אנחנו נחים יותר וחווים הרבה פחות סטרס ויכולים לנשום קצת מהטירוף של עבודה – קניות – ילדים – חוגים – ועוד רשימות אינסופיות של מטלות שהיו סוג של לופ שלא נתן לנו באמת להרים את הראש ולזהות שיש עולם יפה ומרגש סביבנו.