אכלתי היום זיתים מבושלים. אכלתי וטעמתי גם קצת דמעות. האוכל שאנחנו אוכלים הוא לא באמת חומרי, הוא נטו אנרגיה. נטו רגשות. נטו זכרונות ותחושות. אתה לא ממש מבין את זה כשאתה קטן, הרי הכל נלקח כמובן מאליו – חלק טבעי מהחיים. האנשים האהובים שבחייך, כל הטוב שהם עושים לך ועבורך. לא באמת מבינים עד שמתבגרים או לצערנו עד שהאנשים היקרים נלקחים מאיתנו.
אמא יקרה, סבתא אהובה, דודה מופלאה..אלו הנשים שבחיינו. אלו שבידיהן ובליבן גידלו אותנו באהבה. וזה מה שקיבלנו מהם. לא אוכל ולא בגדים ולא משחקים – האהבה שלהם גידלה אותנו. להיות אישה זה להיות היולדת, זו שנותנת חיים וזו המטפחת אותם. איך? זה לא טיב המעשים עצמם אלא הכוונה – הכל מתחיל ונגמר באהבה.
מגיל קטן הסתכלתי עליהן, על הנשים הגדולות והיפות שמסביבי, בהערצה. הקשבתי לשיחות, הרחתי בישולים אבל בכנות, אף פעם לא חשבתי שאוכל להיות כמותן. רק הערצתי ורציתי להצטופף להן מתחת
לסינר. להיות על הכפיים, תינוקת מוגנת לעד. כמובן שזה לא אפשרי והחיים דוחפים אותנו בכוח להיות מי שאנחנו חייבים להיות. אנחנו חלק ממערכת מאוזנת וטובה של הטבע שכל פרט בה מטופח באהבה כדי שיתרום את כל מה שהוא למען שאר הפרטים. כולנו קשורים ומחוברים כמו שאומר ערן שיוביץ.
יום אחד את מגלה ממש בהפתעה שגם את הפכת לאישה. זה לא בגלל הבגדים, לא בגלל החמוקיים ואפילו לא בגלל הבישולים הטעימים (למרות שללא ספק הם תורמים) אלא זה כי גילית שגם את מולידה ומטפחת באהבה את האנשים שסביבך – ילדים, בעלי חיים, מבוגרים. כולנו פורחים כשרואים אותנו בעיניים מלאות אהבה. יום אחד את מגלה באמצע כל הבלאגן של החיים , באמצע כל הרגשת אי השלמות שבך שאיכשהו הטבע עשה את שלו ובדרך שלך, בדיוק כמו שאת, גם את הפכת לאישה. זה לא קרה כמו שחשבת ואת מלאה בפגמים כמו תמיד אבל הטבע פיתח בך את היכולת לרצות שיהיה טוב לאחרים, להאיר להם את הלב וליצור סביבם שדה של אמונה ביכולתם, בראייה מלאה ברצון טוב. שדה של אהבה. אולי קצת שונה, קצת אחר כי הוא שלך אבל הוא נושא בתוכו את זה שגדלת בזכותו. את הופכת לאישה כשאת מעניקה אותו הלאה.
היום אכלתי זיתים מבושלים עם קצת דמעות מתוקות וגעגוע.